<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף מו:</h2>
דין ישראל שנשתמד אע"פ שאינו בר דעת לקבל טינופם, אין מתאבלין עליו אם מת. שהם שמחים במיתתו מאחר שהוא באיסורם והלך אחר טינופם ונמשך אחריה. קטן בן ג' שנים או שנתיים שנשתמד עם אמו ומת, אומר רבי שמתאבלים עליו. דודאי גדול אין מתאבלין עליו. ואומר בגמרא ספק אכל... אבל קטן מה שהטבילוהו בצואתם מה מעלה ומוריד. והוי ליה כאילו לא נשתמד. ורבינו תם אומר שאין מתאבלין עליו, ומביא ראייה מדתניא בתוספתא דסנהדרין [פי"ד ה"א] קטני עיר הנדחת שנדחו עמה רבי אליעזר אומר נהרגין עמה וחכמים אומרים אין נהרגין. ומדר"א [אומר] נהרגין, סברא הוא, דלרבנן אין מתאבלין עליהן. ולאו ראייה היא, דמה ענין הודחו [ללא הודחו]. דהתם מיירי שהודחו (שעברו) [שגדולים] קצת ועבדו ע"ז, אבל קטן שלא עבד כלל ואינו יודע בין ימינו לשמאלו הוי כשאר ישראל. ועוד היה אומר רבינו תם ונותן טעם לדבריו [שיש] שמחה על מיתתו. כי לולי [שמת] היה סופו לעבוד ע"ז [ו]ללכת בדרכי הגוים. ואומר רבי, דאי משום טעם זה לא יתאבלו עליו, אפילו קודם שהושם בטינופי תועבותם מאחר שהיה בידם ויודעים שלא יוכלו לפדותו לא יתאבלו עליו אם מת, ושם אין סברא שלא יתאבלו עליו. ועוד לא מצינו שנדחה דין אבלות מטעם זה. ומיהו היה אומר רבינו תם שמנהג הוא שלא יתאבל עליהם. אף ששי ושמחי [כי] נזכה לאיבודם.
